אני בקליפורניה מול נוף מרהיב והגוף מכווץ... מה קורה פה?

המוח שלנו, כוח הדמיון והשפעתו על הגוף שלנו ---

בשיא המתיחות האחרונה בישראל, יצאתי להליכה, השעה הייתה 16:00, שמש יפיפייה של אחר הצהריים, נצנצים על המים כמו יהלומים, ברקע הרי מאליבו עם העצים המפורסמים של קליפורניה.

התבוננתי בנוף המרהיב, שאני מתרגשת ממנו כל פעם מחדש ב - 4 שנים האחרונות ואני אדישה.

אני בקליפורניה מול הנוף המרהיב, מרגיע ונעים אבל הגוף שלי מכווץ.. מה קורה פה?

אני שמה לב שהראש והלב שלי בישראל עם המשפחה - מה הם עוברים, כמה קשה להם, הריצות, חוסר הוודאות, הפחדים, אפילו נזכרתי בחרדה שעברה בי בזמן מלחמת המפרץ

כוחו של דימיון וההשפעה שלו על הגוף שלנו

כשהמוח שלנו מדמיין משהו, הוא לא מבחין בין דמיון ומציאות. מה שאני מדמיינת כרגע מבחינת המוח שלי זו המציאות שלי עכשיו

כשמשהו נתפס במוח שלנו, בין אם זה מציאותי ובין אם זה רק בדמיון, המוח מיד מפריש הורמונים שמעבירים את הגוף למצב הגנה עצמית. זוהי תגובה הישרדותית מדהימה, טבעית ובריאה, שנועדה להגן עלינו.

במצב הזה, הגוף מתעדף משאבים: למשל, הדם זורם במהירות ללב ולרגליים, והדופק מואץ כדי לשמור עלינו ערניים ומוכנים לפעולה מיידית – כמו ריצה או הגנה עצמית. כל זה קורה על חשבון מערכות פחות קריטיות באותו רגע.

הבעיה היא שגם כשאנחנו בטוחים לגמרי – למשל, מול נוף מרהיב או במטבח – המוח עלול להגיב באותו אופן רק בגלל כוח הדמיון.

לכן, חשוב להבין שמצב הגנה עצמית/ הישרדותי רצוי רק כשהוא נחוץ באמת, כדי לא להתיש את הגוף שלא לצורך.

עלינו להזכיר למוח שלנו שזו לא המציאות, אנחנו כרגע לא רצים למקלטים/ אנחנו כרגע לא חווים את מה שהמוח שלנו מדמיין.. אנחנו דואגים, אנחנו חרדים, זה הגיוני, ועם זאת אנחנו צריכים להחזיר את הגוף שלנו למציאות שלנו ולהרגיע את מערכות הגוף שלנו.

 הנה כמה כלים שיכולים לעזור:

• נשימה מודעת: אחת הדרכים היעילות ביותר להשפיע על מערכת העצבים היא דרך הנשימה. נשימה איטית ועמוקה, עם דגש על נשיפה ארוכה (למשל, שאיפה לספירה של 4, החזקה לספירה של 2, ונשיפה לספירה של 6), מאותתת לגוף להירגע. אפשר לעשות זאת בכל מקום ובכל זמן.

• להתרכז בחושים - להתמקד בחושים שלנו לדוגמה:

  • ראייה: מהם 5 הדברים שאת רואה כרגע סביבך? נשים לב לצבעים, לצורות..

  • שמיעה: 4 קולות אנחנו שומעים כרגע? (ציפורים, דיבור של הילדים... המאוורר שעובד עכשיו).

  • מגע: אילו 3 תחושות מרגישים במגע? (הבגד על העור, רוח, כיסא, רצפה, רגליים קרות...) 

  • ריח: אילו ריחות אני מריחה כרגע?

  • טעם: איזה טעם את חשה בפה? (גם אם זה רק טעם של רוק, הפה שלי יבש..)

• תנועה רגועה ואיטית: אפילו הליכה קצרה רגועה, יוגה עדינה, או מתיחות. 

• הגבלת חשיפה לחדשות/ קבוצות וואטסאפ : בימים כאלה קל להישאב לזרם בלתי פוסק של מידע, התחושה שזה מוסיף לנו וודאות, אין צורך כל הזמן להיות שם, הגדירו פעם בשעה, או רק כשיש אזעקה בארץ והגבילו את משך הזמן. זה יכול להפחית משמעותית את העומס המנטלי.

• חיבור חברתי:  שיחות עם חברים, בני משפחה או קהילה תומכת, יכולות להקל על תחושת הלבד והמתח

הבאתי פה דוגמה הגיונית ללמה אנחנו דואגים, אבל האם אנחנו באמת דואגים רק ברגעי מלחמה? אם נסתכל על השוטף שלנו ברגעים מאתגרים המוח נוטה לדמיין ולהתעסק בדאגות/ פחדים העתיד או נזכר בסיטואציות/ חוויות שקרו לנו בעבר והגוף מגיב בהתאם, אני מזמינה אתכם לנסות להשתמש בכלים האלה גם בשוטף.

התרגול לא בא לנתק אותנו מהתחושות שאנחנו חווים. אלא להבין את הכוח שיש למחשבות, לדאגה ולתת כלים לדאוג לגוף שמחזיק אותנו, וכמה אנחנו רוצים לדאוג לעצמנו באמצעות תרגולים קלים ופשוטים של כמה רגעים במהלך היום.

אם יש משהו שתרצו שאכתוב וארחיב עליו, מוזמנים לכתוב לי.

ונזכור שכל אחד מתמודד בזה אחרת, בדרכו.

שלכם באהבה, 

עידית.